אירגון האו"ם לחינוך, מדע ותרבות (אונסק"ו) אישרר בשבוע שעבר החלטה של ועדת היחסים החיצוניים בנושא "חוסר הקשר בין מסגד אל-אקצה לבין היהדות". ההחלטה, שעוררה תגובות שליליות של ממשלת ישראל ושל כל היהודים ברחבי העולם, התקבלה בתמיכת 24 מדינות מתוך 58 המדינות החברות באירגון. דובר הוועד המנהל מייקל וורבס הגיב להחלטה כך: "התוצאה מראה שהנושא מעורר מחלוקת רבה. מקור המחלוקת אינו בתוך אונסק"ו, אלא בעולם האמיתי."
ההחלטה שיזמו והגישו 7 מדינות, כולל מצרים, אלג'יריה, לבנון וקטאר, נועדה "לשמר את המורשת התרבותית הפלסטינית ואת המאפיינים הייחודיים של מזרח ירושלים." כמו כן נזכר במסגרת זו המרכז ההיסטורי של העיר, שבו שוכנים האתרים הקדושים לאסלאם מסגר אל-אקצה וכיפת הסלע. ההחלטה קבעה שכל האיזור הזה שייך רק למוסלמים.
ישנם כמה גורמים בולטים בקשר להצבעה של אונסק"ו, אירגון האחראי לשליחות תרבותית במסגרת האו"ם. הגורם הראשון הוא העובדה שהמדינות שהצביעו בעד ההחלטה היו אלו שיחסן לישראל היה בעייתי. הנקודה הזו מוכיחה שההצהרה מבטאת גישה פוליטית יותר מ"מורשת תרבותית". גם העובדה שנמנעו מהצבעה 26 מדינות מוכיחה את הדיעה הזאת. הימנעות של 26 מדינות מנקיטת כל עמדה בקשר לעמדה תרבותית מוכיחה בבירור שיש להן הסתייגויות פוליטיות. בעקבות התגובות, צפויה בקרוב הצבעה חוזרת על ההחלטה.
אך הבעיה האמיתית היא הצבעת גוף בינלאומי על השאלה "לאיזו דת שייך הר הבית, שבו ניצבים מסגד אל-אקצה וכיפת הסלע."
המיקום והחשיבות של הר הבית, כולל כל הסמלים הדתיים שבו, נמסרו לנו דרך ספרי הקודש. בעוד התורה קובעת שהר הבית קדוש ליהודים, הקוראן מייחס חשיבות למסגד אל-אקצה, שבו עלה לשמיים נביאנו מוחמד עליו השלום. מסגד אל-אקצה הוא גם הקיבלה (כיוון התפילה) הראשון שהיה למוסלמים. גם הנוצרים מקדשים את האתר כמקום עלייתו לשמיים של הנביא ישוע עליו השלום.
בראש ובראשונה, הטענה כאילו המקום קדוש רק למוסלמים סותרת את פסוקי הקוראן. זאת משום שהקוראן קובע במפורש שליהודים יש זכות לחיות בארץ הקודש, הכוללת גם את ירושלים. האל מספר לנו בקוראן על הנביא משה עליו השלום שקרא לשבטיו במילים אלו: "בני עמי, היכנסו אל הארץ הקדושה אשר כתב לכם אלוהים, ואל תיסוגו אחרו פן תלכו לאבדון." (קוראן 5:21). האל הגדיר את הארץ כמקום מקודש לשבטי ישראל, שם יתנחלו ויחיו לפי תורת הנביא משה עליו השלום. ברוח זו אומר האל בפסוק אחר של הקוראן: "הושבנו את בני ישראל במושב מכובד וכלכלנו אותם במיטב הדברים" (קוראן 10:93), וקובע שהוא בחר את הארץ ליהודים בלבד. בפסוק 58 של הסורה אל-באכרה (הפרה): "אמרנו, היכנסו אל העיר הזאת ואיכלו מפריה בשפע מכל אשר תרצו, והיכנסו משתחווים בשער ואימרו, חיטה, למען נסלח לכם על חטאיכם ונרבה את שכר המיטיבים", אלוהינו מעניק את ירושלים ליהודים כנחלתם וקובע שהמקום הוא קדוש עבורם. בפסוקי הקוראן האלה, אלוהינו מודיע למוסלמים שיש ליהודים זכות לחיות בארץ הקודש, ושהארץ נחשבת קדושה גם להם. אם מוסלמי טוען שהארץ הזאת אינה קדושה ליהודים, הוא פועל בסתירה לקוראן, או שהוא מתעלם מהעובדה החיונית הזאת שנכתבה בקוראן.
כאשר התורה והקוראן קובעים שהאדמה הזו קדושה ליהודים, נסיון של ארצות מוסלמיות מסויימות לבטל מצווה זו דרך אירגון תרבות בינלאומי הוא מעורר התנגדות, הן מבחינה הגיונית והן מבחינה דתית. נסיון לערער על עובדה שקבע אלוהינו הכל-יכול בספרי הקודש הוא תרגיל חסר תוחלת לחלוטין. המעמד והקדושה של המקום הוגדרו על ידי האל הכל-יכול. הנסיון להכחיש ולבטל זאת עלול להוביל לתוצאות מרחיקות לכת בעיני האל.
בהחלטה האמורה ישנן עוד נקודות דוחות. דובר האירגון וורבס אומר שההחלטה שנתקבלה נובעת מהעובדה שהנושא "מעורר מחלוקת". אך למעשה, ההחלטה שנתקבלה באונסק"ו היא הגורם שסולל את הדרך למחלוקת מזיקה מאד. העובדה שמקומו של מסגד אל-אקצה נחשב למקום קדוש בעיני שלוש הדתות האבהרמיות היא חשובה לאחדות ולאחווה בין כל הדתות. זאת ללא ספק אחת הסיבות שאלוהינו האדיר הגדיר את העיר המבורכת הזו כמקודשת לשלוש הדתות. תפילתם ופולחנם של מאמיני שלוש הדתות באותם המקומות הם תופעות יפות ומבורכות. לעומת זאת, טענה באמצעות הצבעה שהעיר קדושה רק למוסלמים מעוררת סכנה פוטנציאלית, העלולה לעודד אנשים בורים לנקוט באפליה, ולעורר קיטוב ועימותים. השמעת טענה כל כך רדיקלית באיזור רגיש הסובל מבעיות עצומות, הנובעות מגישות דתיות הנגועות באמונות תפלות, רק תגרום להסלמת המתח באיזור.
יש להבהיר שמקום קדוש למוסלמים, שהוא קדוש גם ליהודים, צריך להיחשב לברכה עבור העולם המוסלמי כולו. כמוסלמים, הנביא משה עליו השלום הוא גם הנביא שלנו. שותפות בארצו היפה צריכה להיחשב למעלה איכותית.
מה שמצופה מארצות האסלאם הוא לא להסתיר את העובדה הזו, שהיא יפה, ברורה מאליה, ותואמת לחלוטין את הקוראן, אלא לפעול למענה. מה שמצופה מאירגון המגן על ערכים היסטוריים ותרבותיים כמו אונסק"ו הוא להתחשב בספרי הקודש, ולא בעמדות ובאינטרסים פוליטיים של יחידים וממשלות, כאשר עולים לדיון ערכים דתיים ורוחניים. ומה שנחוץ כדי שכל אלה יקרו הוא שהקהילה האסלאמית תאמץ החלטות ריאליסטיות על בסיס הקוראן ותנטוש אמונות תפלות, קונספציות אורתודוכסיות, ומסורתיות קנאית. אירגונים בינלאומיים צריכים להתעלם מהעדפות פוליטיות של "גאונים" מסויימים ולהפוך למוסדות מצפוניים.
http://the--temple.blogspot.com.tr/2016/11/blog-post_49.html
