בפרקים הקודמים של הספר בחנו מדוע תיאורית האבולוציה, שגורסת כי החיים לא נבראו, הינה טענה מופרכת לחלוטין העומדת בניגוד לעובדות מדעיות. ראינו שהמדע המודרני חשף עובדה ברורה מאוד דרך ענפי מדע מסוימים, כגון פליאונטולוגיה, ביוכימיה ואנטומיה. העובדה היא שהאל ברא את כל היצורים החיים.
לאמתו של דבר, על מנת להבחין בעובדה זו, אין צורך בהכרח לפנות לתוצאות המסובכות שמושגות במעבדות הביוכימיות או לחפירות גיאולוגיות. הסימנים לתבונה העילאית ניכרים בכל יצור חי שאנו צופים בו. טכנולוגיה ותכנון מופלאים הקיימים בגופו של חרק או של דג זעיר במעמקי הים, לא הושגו מעולם על ידי האדם. חלק מהיצורים החיים, אפילו אלה חסרי המוח, מבצעים, באופן מושלם, משימות מורכבות שאינן יכולות להתבצע אפילו על-ידי בני אדם.
התבונה, התכנון והתכנית העילאיים שמנצחים בטבע, מספקים ראיה מוצקה לקיומו של בורא עליון השולט על כלל היקום, ובורא זה הוא אלוהים. האל צייד את כל היצורים החיים במאפיינים יוצאים מן הכלל והראה לאדם את הסימנים הברורים לקיומו ולעוצמתו.
בדפים הבאים נבחן רק אחדות מבין הראיות הרבות לאין ספור של הבריאה בטבע.
דבורים מייצרות יותר דבש משהן זקוקות לו ואוגרות אותו בחלות דבש. המבנה המשושה של חלת הדבש מוכר לכולנו. האם אי פעם תהית מדוע דבורים בונות חלות דבש משושות במקום, נניח, מחומשות, או מתומנות?
מתמטיקאים שחיפשו תשובה לשאלה זו הגיעו למסקנה מעניינת: "משושה הינו הצורה הגיאומטרית המתאימה ביותר לשימוש המרבי באזור נתון".
תא משושה דורש את הכמות המינימאלית של דונג לצורך בנייתו בעודו מסוגל לאגור את הכמות המרבית של דבש. כך הדבורים עושות שימוש בצורה האפשרית המתאימה ביותר.
השיטה שננקטת לבניית חלת הדבש מדהימה אף היא: דבורים מתחילות את בניית הכוורת משניים או שלושה מקומות שונים וטוות את חלת הדבש בו זמנית בעזרת שניים או שלושה סיבים. למרות שהן מתחילות ממקומות שונים, הדבורים, שמספרן רב, בונות משושים זהים ולאחר-מכן טוות את חלת הדבש על-ידי איחוד המשושים והפגשתם במרכז. נקודות המפגש של המשושים מורכבות במיומנות כה גדולה שאין שום סימן לכך שהן אוחדו רק בשלב מאוחר יותר.
נוכח הביצוע המדהים, עלינו לבטח להודות בקיומו של רצון עליון שמסמיך יצורים אלו. אבולוציוניסטים מעוניינים להסביר הישג זה בעזרת מושג ה"אינסטינקט", ומנסים להציג זאת כתכונה פשוטה של הדבורים. עם זאת, אם אכן קיים אינסטינקט בפעולה, ואם האינסטינקט שולט על כל הדבורים ודואג לכך שכולן יפעלו בהרמוניה למרות היעדר מידע הנדרש זו על זו, אזי פירוש הדבר שיש תבונה מרוממת שמושלת על כל היצורים הזעירים האלו.
אם לנסח זאת בצורה מפורשת יותר, האל, בוראם של יצורים זעירים אלו, "מסמיך" אותם לפעול באופן שהם פועלים. עובדה זו הוצהרה בקוראן לפני ארבע עשרה מאות:
"ריבונך הורה לדבורה לאמור, קנני בהרים ובאילנות ובכל אשר יבנו (בני האדם), ואכלי מכל פרי ועופי בנתיבים שהתווה לך ריבונך. משקה בשלל גוונים יצא מבטנן ובו מרפא לאנשים. בזאת צפון אות לאנשים הנמלכים בדעתם." (קוראן 16:68-69 )
לא ניתן שלא להביט בהשתאות על קן טרמיטים שהוקם על האדמה. זאת משום שקיני טרמיטים הינם מעשי פלאים ארכיטקטוניים שמתנשאים לגובה של 5-6 מטרים. בתוך הקן ישנן מערכות מתוחכמות שמיועדות לספק את כל צרכי הטרמיטים שלעולם אינם יכולים להיחשף לאור השמש עקב מבנה גופם. יש בקן מערכות אוורור, תעלות, חדרי זחלים, מסדרונות, חללים מיוחדים לייצור פטריות, יציאות ביטחון, חדרים למזג אוויר חם וקר, בקצרה, יש בו הכול. מדהים אפילו יותר הוא שהטרמיטים שבונים קנים מופלאים אלו הינם עיוורים. 187
חרף עיוורונם, כשמשווים בין גודל הטרמיטים לבין קניהם, ניתן לראות שהטרמיטים מצליחים להתגבר על פרויקט ארכיטקטוני הגדול מהם פי 300.
מאפיין מדהים נוסף הוא שאם נחצה את קן הטרמיטים לשניים בשלבים הראשונים של בנייתו, ונאחד אותו מחדש לאחר פרק זמן מסוים, נראה שכל נתיבי המעבר, התעלות והדרכים מצטלבים זה בזה. הטרמיטים ממשיכים במשימתם כאילו מעולם לא נפרדו זה מזה.
כל אחד יודע אמנם שציפורי הנקר בונות את קניהן על-ידי ניקור גזעי עצים, אולם מעטים תוהים כיצד ייתכן שהנקרים אינם סובלים מדימומים במוחם נוכח העובדה שהם הולמים בעץ בחזקה בעזרת ראשם. ניתן להשוות את מעשה הנקר לאדם שהיה דופק מסמר לקיר בעזרת ראשו. אם אדם היה מסתכן בפעולה שכזו, קרוב לוודאי שהוא היה חווה זעזוע מוח בעקבות שטף דם מוחי. למרות זאת, הנקר מסוגל לנקר גזע עץ קשה בתכיפות של 38-43 פעמים כל 2.10-2.69 שניות ומאום לא קורה לו. זאת משום שמבנה ראשו של הנקר נברא באופן המתאים לעבודה זו. לגולגולת הנקר יש מערכת "בולמי זעזועים" בצורת רקמות ריכוך מיוחדות בין עצמות הגולגולת, שמפחיתה את עוצמת החבטות וסופגת אותן. 188
עטלפים מעופפים באפלה גמורה ללא כל קושי הודות למערכת ניווט מיוחדת מאוד העומדת לרשותם. באמצעות מערכת זו המכונה "מערכת סונארית", צורות העצמים בסביבה נקבעים בהתאם להד של גלי הקול. אדם צעיר מסוגל בקושי להבחין בצליל בעל תדר של 20,000 תנודות בשנייה. לעומת זאת, עטלף המצויד ב"מערכת סונארית" שתוכננה בצורה מיוחדת, מפיק צלילים בעלי תדר שבין 50,000 ל- 200,000 תנודות בשנייה. העטלף שולח קולות אלו לכל הכיוונים 20 או 30 פעם בכל שנייה. ההד של הצליל הינו כה חזק כך שהוא מאפשר לעטלף לא רק להסיק את קיומם של עצמים בנתיבו, אלא גם להבחין במיקום טרפו מהיר הכנף." 189
יונקים צריכים לנשום באופן קבוע ולכן מים אינם סביבה נוחה עבורם. למרות זאת, אצל הלווייתן, שהינו יונק ימי, בעיה זו מטופלת בעזרת מערכת נשימה יעילה הרבה יותר מזו של רוב בעלי-החיים שוכני היבשה. לווייתנים נוהגים לפלוט בנשיפה אחת 90% מהאוויר שהם משתמשים בו. לכן, הם צריכים לנשום במרווחים ארוכים מאוד. בו בזמן, הם מצוידים בחומר מרוכז מאוד המכונה "מיוגלובין" ומסייע להם לאגור חמצן בשריריהם. בעזרת מערכות אלו, הלווייתן בעל הסנפירים, לדוגמה, מסוגל לצלול לעומק של 500 מטר ולשחות במשך 40 דקות מבלי לנשום כלל. 190 בנוסף לכך, נחירי הלווייתן ממוקמים על גבו ומאפשרים לו לנשום בקלות כשהוא עולה לפני הים.
אנו רגילים לתפוס את היתוש כחרק מעופף. לאמתו של דבר, היתוש מבלה את כל שלבי ההתפתחות שלו מתחת למים ויוצא מהם באמצעות "תכנית" יוצאת דופן המצוידת בכל האיברים הדרושים.
היתוש מתחיל לעוף בעזרת מערכות חישה מיוחדות שברשותו לצורך הבחנה במיקום טרפו. עם מערכות אלו, היתוש דומה למטוס קרב המצויד בגלאי חום, גז, לחות וריח. הוא מסוגל אפילו "לראות בהתאם לטמפרטורה", ויכולת זו מסייעת לו למצוא את טרפו גם באפלה גמורה.
טכניקת "יניקת הדם" של היתוש מתאפשרת בעזרת מערכת מורכבת ביותר. מצויד במערכת חיתוך בעלת שישה להבים, הוא חורץ את העור כמו במסור. במהלך תהליך החיתוך, היתוש מייצר הפרשה על הפצע שמאלחשת את הרקמות כך שהאדם אינו חש כלל שדמו נשאב. הפרשה זו מונעת את קרישת הדם ומבטיחה את המשך תהליך היניקה.
בהיעדר ולו אחד מאלמנטים אלו, היתוש לא יהיה מסוגל להיזון מדם ולהתרבות. התכנון הבלתי רגיל של יצור זעיר זה מעיד על כך שהוא נברא בפני עצמו. בקוראן, היתוש מודגש בפני האדם המבין כדוגמה המציגה את קיומו של האל:
"אלוהים אינו בוש במושלו משל כלשהו, גם על יתוש ועל גדולים ממנו. אשר למאמינים, הם יודעים כי דבר אמת הוא מעם ריבונם, ואולם הכופרים אומרים, מה רצה אלוהים לומר בספרו את המשל הזה? בזאת יתעה רבים, וינחה בזאת רבים, ואולם רק את המופקרים יתעה." (קוראן 2:26 )
לציפורי טרף יש ראייה חדה שמאפשרת להן לבצע כוונון מרחק מושלם בעודן מתקיפות את טרפן. בנוסף לכך, עיניהן הגדולות מכילות תאי ראייה רבים יותר המספקים ראייה טובה יותר. בעיניהן של ציפורי טרף קיימים למעלה ממיליון תאי ראייה.
לנשרים העפים בגובה של אלפי מטרים יש עיניים כה חדות שהם מסוגלים לסרוק את פני האדמה באופן מושלם ממרחק רב זה. כשם שמטוסי קרב מבחינים במטרותיהם ממרחק של אלפי מטרים, כך גם הנשרים מאתרים את טרפם, בהבחינם בשינוי הצבע הקלוש ביותר או בתנועה הקלה ביותר על האדמה.
עין הנשר בעלת זווית ראייה של שלוש מאות מעלות ומסוגלת להגדיל צורה נתונה פי 6 עד 8 בקירוב. הנשרים יכולים לסרוק אזור של 300,000 דונם בעודם עפים בגובה של 4,500 מטרים מעליו. הם מסוגלים להבחין בקלות בארנבת המסתתרת בין העשבים מגובה של 1,500 מטרים. זוהי ראיה לכך שהמבנה הבלתי רגיל של עין הנשר נברא במיוחד עבורו.
קורי העכביש
עכביש מסוג "דינופיס" הינו בעל מומחיות גדולה לציד. במקום לטוות רשת סטאטית ולהמתין לטרפו, הוא טווה רשת קטנה אך יוצאת דופן אותה הוא משליך על טרפו. לאחר מכן, הוא קושר את טרפו בחזקה בעזרת רשת זו. החרק הנלכד אינו יכול לעשות מאומה כדי לחלץ את עצמו. הרשת בנויה בצורה כה מושלמת שככל שהחרק מבוהל ומנסה להשתחרר, כך הוא מסתבך עוד יותר בקוריה. כדי לאגור את מזונו, העכביש עוטף את טרפו בעזרת קורים נוספים, כמעט כמו אריזה.
כיצד עכביש זה בונה רשת כה מעולה מבחינת התכנית המכאנית והמבנה הכימי שלה? לא ייתכן שהעכביש רכש מיומנות זו בדרך מקרית, כפי שטוענים אבולוציוניסטים. העכביש חסר יכולת מנטאלית כגון למידה וזכירה, ואין לו אפילו מוח כדי לבצע פעולות שכאלה. מיומנות זו ללא ספק מוענקת לו על-ידי בוראו, האל.
פלאים מהותיים מאוד חבויים בקורי העכבישים. משקלם של הקורים זעיר. קורים באורך המספיק להקפת העולם, ישקלו רק 320 גרם. 191 מאפיין נוסף הוא שקורים בעלי קוטר של פחות מאלפית המילימטר, חזקים פי 5 מחוט פלדה בעובי זהה. הפלדה, חומר שנוצר במיוחד במפעלים תעשייתיים, הינו אחד החומרים החזקים ביותר שיוצרו על-ידי המין האנושי. למרות זאת, העכביש יכול לייצר בגופו חוט החזק בהרבה מפלדה. האדם המייצר פלדה, מנצל ידע וטכנולוגיה של מאות שנים ; באיזה ידע או טכנולוגיה, אם כך, משתמש העכביש בייצור קוריו? כפי שאנו יכולים להיווכח, כל האמצעים הטכנולוגיים והטכניים שברשות המין האנושי משתרכים מאחורי אלו של העכביש.
חום גופם של בעלי חיים הנמצאים בתרדמת חורף צונח לדרגה הזהה לטמפרטורת הקור בחוץ, ולמרות זאת, הם ממשיכים לחיות. כיצד הם עושים זאת?
יונקים הינם בעלי דם חם. פירוש הדבר הוא שבתנאים נורמאליים, חום גופם נשאר קבוע תמיד הודות לווסת חום טבעי שנמצא בגופם ואשר מסדיר זאת. עם זאת, במהלך תרדמת החורף, חום הגוף הנורמאלי של יונקים קטנים, כגון הסנאי, שחום גופו הנורמאלי עומד על 40 מעלות, צונח למעט מעל נקודת הקפיאה. חילוף החומרים בגופו מואט במידה ניכרת. בעל החיים מתחיל לנשום באיטיות רבה ופעימות לבו התקינות, שקצבן 300 פעימות לדקה, יורדות ל-10-7 פעימות לדקה. הרפלקסים הגופניים הנורמאליים נפסקים והפעילויות החשמליות במוחו מואטות ונעשות כמעט בלתי מובחנות.
אחת הסכנות של היעדר התנועה במזג אוויר קר מאוד היא קפיאת הרקמות ומוות שנגרם על-ידי גבישי קרח. למרות זאת, בעלי חיים המצויים בתרדמת חורף מוגנים מפני סכנה זו הודות למאפיינים מיוחדים שברשותם. נוזלי הגוף של אותו בעל חיים נשמרים באמצעות חומרים כימיים בעלי מסות מולקולאריות גדולות. לכן, נקודת הקפיאה שלהם יורדת והם מוגנים מפני נזק. 192
מינים מסוימים של סוגי דגים, כגון דגי החשמל, מנצלים את החשמל שמיוצר בגופם או כדי להגן על עצמם מאויביהם או כדי לשתק את טרפם. בכל יצור חי – כולל אצל בני אדם – קיימת כמות קטנה של חשמל. למרות זאת, בני אדם אינם מסוגלים לכוון חשמל זה או להשיג עליו שליטה ולנצלו לתועלת עצמית. לעומת זאת, בגופם של דגים אלה עובר זרם חשמלי בעוצמה של 600-500 וולט והם עושים בו שימוש ממוקד כנגד אויביהם, תוך שהם עצמם אינם מושפעים ממנו לרעה.
האנרגיה אותה הם צורכים בהגנה על עצמם מתחדשת לאחר זמן מסוים בדומה להטענה של סוללה, ושוב יש להם כוח חשמלי מוכן לשימוש. הדגים מנצלים את החשמל במתח גבוה שבגופם הקטן לא רק למטרות הגנה, אלא גם כאמצעי למצוא את דרכם באפילת המים העמוקים, וכדי לקלוט עצמים מבלי לראות אותם. הדגים מסוגלים לשלוח אותות באמצעות החשמל שבגופם. אותות אלה מוחזרים לאחר שהם פוגעים בעצמים מוצקים ומספקים לדגים אינפורמציה עליהם. כך הדגים מסוגלים לקבוע את המרחק מהעצם ואת גודלו. 193
Frog (paradoxophyla palmata)
Flatfish
משמאל: טפילי עצים המחקים קוצי עץ. למעלה: נחש המסווה את עצמו על-ידי היתלות בריחוף בין עלים. למטה: זחל הממקם את עצמו בדיוק במרכז העלה על מנת שלא יבחינו בו.
אחת התכונות המסייעות לבעלי החיים להמשיך להתקיים הינה אמנות ההסתתרות – כלומר, "הסוואה".
בעלי חיים חשים את הצורך להסתתר משתי סיבות עיקריות: לצורך ציד ולצורך הגנה מפני טורפים. ההסוואה שונה מכל יתר שיטות הציד וההגנה בשל המעורבות המיוחדת של אינטליגנציה, מומחיות, אסתטיקה והרמוניה ברמה עילאית.
טכניקות ההסוואה של בעלי חיים הינן ללא ספק מדהימות. כמעט בלתי אפשרי לזהות חרק שחבוי בגזע עץ או יצור אחר הנחבא תחת עלה.
כנימות עלים שיונקות את עסיס הצמחים, מזינות את עצמן על גבעולי צמחים בהתחזותן לקוצים. בעזרת שיטה זו, הן מנסות להערים על ציפורים, אויבותיהן הגדולות ביותר, ולהבטיח שהציפורים לא יבחרו לנוח על צמחים אלו.
תחת עורו של הדיונון ערוכה שכבה צפופה של כיסי פיגמנט גמיש בצבעי צהוב, אדום, שחור וחום, המכונים "כרומטופורים". בתגובה לאיתות מסוים, התאים מתפשטים ומציפים את העור בגוון המתאים. באופן זה הדיונון משווה את צבעו לצבע הסלע שעליו הוא נמצא ויוצר הסוואה מושלמת.
שיטה זו פועלת באופן כה יעיל עד שהדיונון מסוגל ליצור על גופו פסים מורכבים דמויי זברה. 194
משמאל: דיונון משנה את צורתו ומתאימה, לצורך הסוואה, לפני השטח החוליים. מימין: הדיונון משנה את צבעו לצהוב זוהר נוכח סכנה, למשל, כשצוללן מבחין בו.
עבור בעלי-חיים רבים שוכני ים, הראייה חשובה ביותר לצורך ציד והגנה. בהתאם לכך, רוב בעלי החיים שוכני הים מצוידים בעיניים שנוצרו באופן מושלם לראייה מתחת למים.
יכולת הראייה מתחת למים נעשית מוגבלת יותר ויותר ככל שמעמיקים, במיוחד מעבר ל-30 מטרים. למרות זאת, ליצורים החיים בעומק זה יש עיניים שנוצרו בהתאם לתנאים נתונים אלו. בשונה מבעלי חיים שוכני יבשה, לבעלי החיים בים יש עדשות כדוריות המותאמות לתנאים של צפיפות המים בהם הם שוכנים. בהשוואה לעיניים האליפטיות הרחבות של בעלי החיים שעל היבשה, מבנה כדורי זה שימושי יותר לראייה תחת מים ; הוא מותאם לראיית עצמים בתקריב. כשבעל החיים מתמקד בָעצם ממרחק רב יותר, כל מערכת העדשות נמשכת לאחור בעזרת מנגנון שרירים מיוחד בתוך העין.
סיבה אחרת לכך שעיני הדגים הינן כדוריות היא השתברות קרני האור במים. מאחר שהעין מלאה בנוזל שהינו בעל אותה צפיפות כמעט כמו מים, לא מתרחשת השתברות כשתמונה הנוצרת בחוץ משתקפת על העין. כתוצאה מכך, עדשות העין מתמקדות במלואן על הדמות של העצם החיצוני על הרשתית. הדגים, בשונה מבני אדם, רואים בצורה חדה מאוד במים.
כמה מהיצורים הימיים כמו התמנון הינם בעלי עיניים גדולות, המפצות על האור הקלוש במעמקי הים. בעומק של למעלה מ- 300 מטר, דגים בעלי עיניים גדולות צריכים ללכוד את ההבזקים של היצורים הסובבים אותם על מנת להבחין בהם. עליהם להיות רגישים במיוחד לאור הכחול העמום החודר לתוך המים. עקב כך, יש להם שפע של תאים כחולים רגישים ברשתית עיניהם. כפי שדוגמאות אלו מבהירות, לכל יצור חי יש עיניים מיוחדות המתוכננות במיוחד כדי לענות על צרכיו הספציפיים. עובדה זו מוכיחה שכולם נבראו בדיוק באופן שהם צריכים להיות על-ידי בורא בעל חוכמה, ידע וסמכות נצחיים.
צפרדע שקפאה מגלמת מבנה ביולוגי יוצא דופן. היא אינה מראה שום סימני חיים. פעימות הלב, הנשימה ומחזור הדם שלה עומדים מלכת. עם זאת, כשהקרח מפשיר, אותה צפרדע חוזרת לחיים כאילו הקיצה משינה רגילה.
באופן נורמאלי, יצור חי הנמצא במצב של קיפאון מתעמת עם סכנות קטלניות רבות. אולם הצפרדע אינה חשופה לסכנות אלו. מייחדת אותה יכולת לייצר שפע של גלוקוזה בעודה נמצאת במצב זה של קפיאה. בדומה לחולה סוכרת, רמת הסוכר בדם של הצפרדע מגיעה לרמות גבוהות מאוד. היא עשויה לעתים להגיע לרמה של 550 מילימול/ליטר (הרמה הנורמאלית אצל צפרדעים הינה בין 5-1 מילימול/ליטר ובגוף האדם הינה 5-4 מילימול/ליטר). בזמנים רגילים, עשוי ריכוז גלוקוזה קיצוני זה להוביל לבעיות חמורות. אולם אצל הצפרדע הקפואה, רמת גלוקוזה גבוהה זו מונעת את הסתלקות המים מהתאים ואת הצטמקותם. קרום התא של הצפרדע חדיר מאוד לגלוקוזה וכך מתאפשרת גישה קלה לתאים. רמת הגלוקוזה הגבוהה בגוף מפחיתה את טמפרטורת הקפיאה ומסייעת לכך שרק כמות מועטה מנוזלי הגוף הפנימיים קופאים. מחקרים הראו שגלוקוזה אף מזינה תאים קפואים. במהלך תקופה זו, מחוץ לתפקודה כדלק הטבעי של הגוף, הגלוקוזה מעכבת תגובות רבות של חילוף חומרים, כגון סינתזת שתנן, ולכן מונעת התכלות של מקורות מזון שונים של התא.
כיצד כמות גבוהה זו של גלוקוזה נוצרת באופן פתאומי בגוף הצפרדע? התשובה לכך מעניינת: יצור זה מצויד במערכת מיוחדת מאוד האחראית על משימה זו. ברגע שקרח מופיע על העור, מועבר מסר לכבד, אשר גורם לו להמיר חלק מהגליקוגן המאוחסן בו לגלוקוזה. טבעו של המסר המועבר לכבד אינו ידוע עדיין. חמש דקות לאחר שהמסר מתקבל, רמת הסוכר בדם מתחילה לעלות בהתמדה. 195
אין ספק שתופעה כזו של בעל חיים המצויד במערכת המשנה לגמרי את חילוף החומרים שלו על מנת לספק את כל צרכיה ברגע הנדרש, יכולה להתאפשר רק באמצעות תכנון מושלם של בורא רב כוח. שום צירוף מקרים אינו יכול ליצור מערכת כה מושלמת ומורכבת.
ציפורים נודדות מפחיתות ככל האפשר את צריכת האנרגיה בעזרת שימוש ב"טכניקות מעוף" שונות. לציפורים אלו, שמבלות 92% מחייהן מעל הים, יש מוטת כנפיים שמגיעה ל- 3.5 מטרים. המאפיין החשוב ביותר של האלבטרוס הינו סגנון התעופה שלו: עופות אלו יכולים לעוף במשך שעות מבלי לחבוט בכנפיהן כלל. על מנת לעשות זאת, הם דואים באוויר על-ידי החזקת כנפיהם פרושות תוך ניצול הרוח.
כדי להשאיר כנפיים בעלות מוטת כנפיים של 3.5 מטרים פרושות בקביעות נדרשת כמות אנרגיה גדולה. ולמרות זאת, האלבטרוס יכול להישאר בתנוחה זו למשך שעות. הדבר מתאפשר הודות למבנה האנטומי המיוחד שהוענק לו מרגע היווצרו. במהלך המעוף, כנפי האלבטרוס ננעלות. לכן, אין הם צריכים להשתמש בכוח שרירי כלשהו. הכנפיים נשארות פרושות רק בעזרת כוחן של שכבות השריר. מערכת זו מפחיתה את האנרגיה הנצרכת על-ידי הציפור בתעופה. האלבטרוס אינו משתמש באנרגיה משום שהוא אינו חובט בכנפיו או מבזבז אנרגיה כדי להשאיר אותן פרושות. מעוף במשך שעות על-ידי שימוש בלעדי ברוח, מספק מקור אנרגיה בלתי מוגבל לכך. לדוגמה, אלבטרוס שמשקלו 10 קילוגרם מאבד רק 1% ממשקל גופו במעוף על פני 1,000 ק"מ. זהו אכן שיעור נמוך מאוד. בני אדם מייצרים דאונים על-פי דגם של ציפורי האלבטרוס ועל-ידי שימוש בטכניקת המעוף המיוחדת שלהם. 196
לדגי הסלמון החיים באוקיינוס השקט יש מאפיין יוצא דופן של שִיבה אל הנהרות שהם עצמם בקעו בהם, כדי להתרבות. לאחר שבילו חלק מחייהם בים, הם חוזרים אל המים המתוקים.
בתחילת מסעם בראשית הקיץ, צבעם של הדגים אדום בהיר, ואילו בסיומו, צבעם מתחלף לשחור. בנדידתם, הם מתקרבים לחוף ומנסים להגיע לנהרות. הם שואפים באופן מתמיד לחזור למקום היוולדם, ומגיעים למקום בו בקעו הם עצמם מהביצה, דרך מסע הכרוך בניתור מעל נהרות גועשים, שחייה במעלה הנהר, והתגברות על מפלי מים ועל סכרים. בסיום מסע זה בן 4,000-3,500 ק"מ, הביציות מוכנות אצל נקבות הסלמון והזרע – אצל הזכרים. לאחר שהגיעו למקום בו נולדו, נקבות הסלמון מטילות 5,000-3,000 ביצים כשזכרי הסל מון מפרים אותן. הדגים סובלים מפגיעה קשה כתוצאה מנדידה זו ומפעילות ההטלה. הנקבות המטילות מגיעות לאפיסת כוחות ; סנפירי זנבן מתבלים ועורן מתחיל להשחיר. דבר דומה קורה גם לזכרים. עד מהרה מתמלא הנהר בדגי סלמון מתים. עם זאת, דור סלמון חדש מוכן לבקוע ולעשות את אותו מסע.
כיצד דגי הסלמון משלימים מסע שכזה, כיצד הם מגיעים לים לאחר שהם בוקעים, וכיצד הם מוצאים דרכם חזרה לנהר, הינן רק חלק מהשאלות שנותרו עדיין ללא מענה. למרות שהוצעו השערות רבות, לא הושגה להן תשובה חד משמעית. מהו הכוח הגורם לדגי הסלמון ליטול על עצמם מסע חזרה של אלפי קילומטרים למקום שאינו מוכר להם? ברור שיש רצון עליון שחולש על כל היצורים החיים האלו ומפקח עליהם. זהו אלוהים, התומך והמכלכל של כל העולמות.
השמן המצוי בעליו של עץ האיקליפטוס הינו רעיל ליונקים רבים. רעל זה מהווה מנגנון הגנה כימי שמשמש את עצי האיקליפטוס כנגד אויביהם. למרות זאת, ישנו יצור חי מיוחד מאוד אשר מפיק תועלת ממנגנון זה וניזון מעלי האיקליפטוס הרעילים: חיית כיס המכונה קואלה. הקואלות קובעות את משכנן בעצי איקליפטוס בעודן ניזונות ושותות מהם.
בדומה ליונקים אחרים, גם הקואלות אינן מסוגלות לעכל את התאית המצויה בעצים אלו. לצורך כך, הן תלויות במיקרו אורגניזמים המעכלים תאית. מיקרו אורגניזמים אלו נמצאים בגופן של הקואלות בריכוז גבוה בנקודת המפגש של המעי הדק והגס, המעי העיוור (תוספתן) שהינו התוספת האחורית של מערכת המעיים. המעי העיוור הינו החלק המעניין ביותר במערכת העיכול של הקואלה. איבר זה מתפקד כתא תסיסה בו נוצרים החיידקים לעיכול תאית בעוד שמעבר שאר חלקי העלים, מתעכב. לכן, הקואלה יכולה לנטרל את אפקט הרעילות של השמנים שבעלי האיקליפטוס.
צמח הדרוסרה הדרום אפריקני לוכד חרקים בעזרת שערותיו הדביקות. עלי הצמח שופעים שערות אדומות ארוכות אשר קצותיהן מלאים נוזל דביק מאוד בעל ריח שמושך חרקים. חרק העושה את דרכו אל מקור הריח, נדבק לשערות אלו. זמן קצר אחר כך, העלה כולו נסגר על החרק שכבר מסובך בשערות והצמח שואב ממנו את החלבון החיוני לו. 198
משמאל: צמח הניזון מחרקים- במצב פתוח.
מימין: הצמח במצב סגור.
כישרון זה של צמח נטול אפשרות תנועה מהווה ללא ספק סימן ברור לתכנון מיוחד. לא ייתכן שצמח יפתח סגנון ציד שכזה מכוח ההכרה או הרצון העצמי שלו, או בדרך של צירוף מקרים. קל וחומר שאי אפשר להתעלם מקיומו ומעוצמתו של הבורא אשר צייד אותו ביכולת זו.
התכנון שבנוצות הציפור
במבט ראשון, נראה שנוצות הציפור הן בעלות מבנה פשוט מאוד. אולם כשאנו בוחנים אותן ביסודיות, אנו מוצאים מבנה מורכב מאוד של נוצות שהינן קלות, ובו בזמן חזקות ביותר וחסינות מים.
ציפורים צריכות להיות קלות ככל האפשר על מנת לעוף בנקל. הנוצות העשויות מחלבוני קראטין עונות על דרישה זו. משני צידי קנה הנוצה ישנן הסתעפויות מקבילות מהן יוצאות הסתעפויות נוספות הקרויות ציציות ומספרן כ- 400. על כל אחת מציציות אלו מצויים שני קרסים זעירים שמסתכמים יחד ל- 800 קרסים. מתוך 800 הקרסים הזעירים שדחוסים על נוצת ציפור קטנה, אלו הממוקמים לעבר החלק הקדמי הינם בעלי 20 קרסים נוספים על כל אחד. קרסים אלו מצמידים שתי נוצות זו לזו בדיוק כמו ששתי פיסות אריג נרכסות זו על זו. בנוצה יחידה ישנם כ-300 מיליון קרסים זעירים. מספרם הכולל של הקרסים בכל נוצות ציפור הינו כ-700 מיליארד.
קיימת סיבה משמעותית מאוד לכך שנוצות הציפור שזורות זו לזו בעזרת קרסים אלו. נוצות צריכות להיות מהודקות בחוזקה על הציפור על מנת שלא ינשרו במהלך תנועה מכל סוג שהיא. בעזרת המנגנון המורכב מקרסים, הנוצות מוחזקות באופן הדוק על הציפור כך ששום רוח חזקה, גשם או שלג, אינם גורמים לנשירתן.
נוסף על כך, הנוצות בבטן הציפור אינן זהות לנוצות בכנפיה או בזנבה. הזנב מורכב מנוצות גדולות יחסית שמשמשות כהגה וכבלמים ; נוצות הכנף מתוכננות באופן שמגדיל את שטח הפנים במהלך חבטות הכנף ולכן מגביר את כוח ההנפה.
לטאת הבזיליסק הינד. אחד מבעלי החיים הנדירים המסוגל לנוע על פני מים, זאת על-ידי ביסוס שיווי משקל בין מים ואוויר.
בעלי חיים נדירים מסוגלים להלך על פני המים. אחד מהם הוא הבזיליסק, שחי במרכז אמריקה. בצידי הבהונות של כפות רגליו האחוריות נמצאים כיסי אוויר שמאפשרים התזת מים. הם מופשלים מעלה כשהחיה מהלכת על יבשה. כאשר הבזיליסק נקלע לסכנה, הוא מתחיל לרוץ מהר מאוד על פני מי הנהר או האגם. כיסי האוויר שעל כפות רגליו האחוריות נפתחים ומגדילים את פני המשטח, דבר המאפשר לו לרוץ על המים. 199
תכנון ייחודי זה של הבזיליסק הינו אחד מהסימנים הברורים לבריאה המושלמת של אלוהים.
אין ספק בעובדה שצמחים ממלאים תפקיד מרכזי בהפיכת היקום למקום ראוי למחיה. הם מנקים עבורנו את האוויר, שומרים על רמת טמפרטורה קבועה של הפלנטה ומאזנים את שיעורי הגזים באטמוספרה. החמצן באוויר שאנו נושמים מיוצר על-ידי צמחים. חלק חשוב ממזוננו מסופק גם הוא על-ידי צמחים. ערכם התזונתי של צמחים נובע מהתכנון המיוחד שבתאיהם, שאחראי גם על תכונותיהם האחרות.
תא הצמח, להבדיל מתאי בני אדם ובעלי חיים, מסוגל לנצל באופן ישיר אנרגיה סולארית. הוא ממיר את האנרגיה הסולארית לאנרגיה כימית ואוגר אותה בחומרים מזינים בדרכים מיוחדות מאוד. התהליך מכונה "פוטוסינתזה". לאמתו של דבר, תהליך זה אינו מבוצע על-ידי התא אלא על-ידי כלורופלסט, כלומר אברונים שמעניקים לצמחים את צבעם הירוק. אברונים ירוקים זעירים אלו הניתנים להבחנה רק באמצעות מיקרוסקופ, הינם המעבדות היחידות על פני האדמה שמסוגלות לאגור אנרגיה סולארית בחומר אורגאני.
כמות החומר המיוצרת על-ידי צמחים מגיעה ל- 200 מיליארד טון בקירוב בכל שנה. ייצור זה הינו חיוני עבור כל היצורים החיים על פני האדמה. הייצור שמתבצע על-ידי צמחים ממומש באמצעות תהליך כימי מורכב מאוד. אלפי פיגמנטים "כלורופילים" שנמצאים בכלורופלסט, מגיבים לאור בתוך זמן קצר ביותר שאומדנו כאלפית שנייה. זוהי הסיבה לכך שעדיין לא פותחו טכניקות המאפשרות תצפית על כל הפעילויות הרבות שמתרחשות בכלורופיל.
המרת אנרגיה סולארית לאנרגיה חשמלית או כימית מהווה פריצת דרך טכנולוגית חדשה ונדרשים לכך כלים עתירי ידע. תא צמח כה קטן, שהינו סמוי לעין אדם בלתי-מזוינת, מבצע משימה זו במשך מיליוני שנים.
מערכת מושלמת זו חושפת פעם נוספת את הבריאה לעיני כל. המערכת המורכבת ביותר של פוטוסינתזה מהווה מנגנון מתוכנן ביודעין אותו ברא האל. מפעל שאין שני לו נדחס בשטח זעיר שבעלי הצמחים. תכנון מושלם זה הינו רק אחד מאין ספור סימנים המוכיחים שאלוהים, מכלכל כל העולמות, הוא בוראם של כל הדברים החיים.
שינוי צורה מופלא מתרחש במפעלים המיקרוסקופים של צמחים. בעזרת אנרגית השמש, הם מבצעים פוטוסינתזה שמספקת בתורה את צרכי האנרגיה של בעלי החיים ובסופו של דבר, של בני אדם.
1- מזון
2- אנרגיה
3- חמצן
4- דו-תחמוצת הפחמן
