פרק שלישי
מנגנונים דמיוניים של אבולוציה

המודל הניאו-דארוויניסטי, אליו נתייחס כאל תיאורית המגמה השלטת של האבולוציה כיום, טוען שהחיים התפתחו דרך שני מנגנונים טבעיים: "ברירה טבעית" ו"מוטציה". התיאוריה טוענת מיסודה שברירה טבעית ומוטציה הינן שני מנגנונים משלימים. המקור לשינויים האבולוציוניים מונח במוטציות אקראיות המתרחשות במבנים הגנטיים של דברים חיים. התכונות שנוצרות על-ידי מוטציות, נבררות דרך מנגנוני הברירה הטבעית, ובאמצעים אלו מתפתחים דברים חיים.

כשאנו בוחנים את התיאוריה יותר לעומק, אנו מגלים שמנגנון אבולוציוני מסוג זה אינו קיים. ברירה טבעית ומוטציות אינן תורמות כל תרומה לשינוי הצורה של מינים שונים, והטענה שהם עושים זאת היא טענה נטולת יסוד לחלוטין.

ברירה טבעית

ברירה טבעית כתהליך של הטבע הייתה מוכרת לביולוגים עוד לפני דארווין, שהגדיר אותה כ"מנגנון ששומר על מינים מפני שינוי מבלי לפגום בהם".

דארווין היה האדם הראשון שהציג את הטענה שתהליך זה הינו בעל כוח אבולוציוני, ובנה, לאחר מכן, את כל התיאוריה שלו על יסוד טענה זו. השם שבחר לספרו מעיד על כך שברירה טבעית הייתה הבסיס לתיאוריה שלו: "מוצא המינים, באמצעים של ברירה טבעית..."

מכל מקום, מאז תקופתו של דארווין, לא נמצאה אף לא ראיה בודדת קלה שבקלות אותה ניתן להציג כדי להראות שברירה טבעית היא שגרמה לדברים חיים להתפתח. קולין פטרסון (Patterson ), הפליאונטולוג הבכיר של "המוזיאון הבריטי להיסטוריה של הטבע" בלונדון, ואבולוציוניסט בולט, הדגיש שמעולם לא נצפה שלברירה טבעית יש את היכולת לגרום לדברים להתפתח:

"מעולם לא יצר מישהו מינים באמצעות מנגנונים של ברירה טבעית. מעולם לא התקרב אף לא אחד לכך, ומרבית הוויכוח הנוכחי בניאו-דארוויניזם עוסק בשאלה זו". 13

ברירה טבעית פירושה שאותם יצורים חיים, שהינם מתאימים יותר לתנאים הטבעיים של סביבת מגוריהם, יגברו על האחרים באמצעות הבאת צאצאים שישרדו, בעוד שאלו שאינם כשירים, ייכחדו. לדוגמה, בעדר צבאים שנתון תחת האיום ליפול בפיהן של חיות טרף, ישרדו, באופן טבעי, אותם פרטים שמסוגלים לרוץ מהר יותר. דבר זה הוא נכון. אולם לא משנה עד כמה תהליך זה יהיה ממושך, הוא לעולם לא יהפוך את אותם צבאים למין חי אחר. הצבאים תמיד יישארו צבאים.

כשאנו מתבוננים על תאונות בודדות אותן מציגים תומכי האבולוציה כדוגמאות נצפות של ברירה טבעית, אנו יכולים לראות שהן אינן אלא ניסיון פשוט להוליך שולל.

"השחרה תעשייתית"

בשנת 1986, פרסם דוגלאס פוטוימה (Futuyma ) ספר בשם "הביולוגיה של האבולוציה", שמוסכם כי הוא אחד המקורות המסבירים את תיאורית האבולוציה דרך ברירה טבעית בצורה הנהירה ביותר. המפורסמת ביותר מבין דוגמאותיו בנושא זה, עוסקת בצבעה של אוכלוסיית העש, שנראה כמתכהה במהלך המהפכה התעשייתית באנגליה. הסיפור של ההשחרה התעשייתית מופיע לא רק בספרו של פוטוימה, אלא כמעט בכל ספרי הביולוגיה האבולוציונית. הסיפור מבוסס על סדרות ניסויים שנערכו על-ידי ברנרד קטלוול (Kettlewell ), פיזיקאי וביולוג הבריטי בשנות ה-50, ואותן ניתן לסכם כך:

השחרה תעשייתית

"השחרה תעשייתית" לבטח איננה ראיה לאבולוציה שכן התהליך לא ייצר מיני עש חדשים כלשהם. הברירה נעשתה רק בין סוגים שכבר היו קיימים. יתר על כן, הסיפור הקלאסי של ההשחרה התעשייתית מתעתע. התמונות מספר הלימוד שמעל (שתוארו כצילומים מקוריים) מציגות למעשה מדגם של פרטי עש מתים שהודבקו או ננעצו בידי אנשי אבולוציה על גזעי עצים.

לפי הדיווח, בתחילת המהפכה התעשייתית באנגליה, היה צבען של קליפות העץ בסביבת מנצ'סטר בלתי-מפויח ובהיר למדי. עקב כך, עש בעל בצבע כהה (שחור) שנח על אותם עצים יכול היה להיות מובחן בקלות על-ידי ציפורים שניזונות ממנו, ולכן היו סיכויי ההישרדות שלו נמוכים מאוד. חמישים שנה מאוחר יותר, ביערות בהם השמיד זיהום תעשייתי את צמח החזזית הבהיר שכיסה את גזעי העצים, נעשו קליפות העצים מפויחות וכהות יותר, וכעת העש הבהיר שניתן להבחין בו בקלות, הפך לטרף הקל ביותר. כתוצאה מכך, פחת היחס בין העש הבהיר והכהה. חסידי האבולוציה מאמינים שזוהי פיסת ראיה חשובה לתיאוריה שלהם. הם מוצאים מפלט ונחמה בתצוגת ראווה המראה כיצד עש בהיר "התפתח" לעש כהה.

מכל מקום, גם אם אנו מניחים שהדבר נכון, צריך להיות ברור לחלוטין שתופעה זו אינה יכולה בשום אופן לשמש כראיה לתיאורית האבולוציה, מאחר שלא הופיעה כל צורה חדשה שלא התקיימה קודם. העש הכהה היה קיים באוכלוסיית העש לפני המהפכה התעשייתית. ההשתנות חלה רק על השיעורים היחסיים של זני העש באוכלוסיה. העש לא רכש תכונה או איבר חדש, שהיה גורם ל"התמיינות". על מנת שזן עש אחד יהפוך לזן חי אחר, למשל לציפור, היו צריכות להתווסף תוספות חדשות לגנים שלו. כלומר, הייתה צריכה להיטען תוכנית גנטית נבדלת לחלוטין, באופן כזה שתכלול מידע על התכונות הפיסיות של הציפור.

זוהי התשובה שיש לתת לסיפור האבולוציוני של ההשחרה התעשייתית. עם זאת, יש לסיפור צד מעניין יותר: בסיפור עצמו עולים סדקים ולא רק בפירושו. כפי שהסביר ג'ונתן וולס (Wells ), ביולוג מולקולארי, בספרו "סמלי אבולוציה", הסיפור של עש הפלפל, שכלול בכל ספר ביולוגיה אבולוציוניסטית, ולכן הפך ל"סמל" במובן זה, אינו משקף את האמת. וולס מדבר בספרו על האופן בו הניסוי של ברנרד קטלוול, שמוכר כ"הוכחה המחקרית" של הסיפור, הינו למעשה שערורייה מדעית. כמה אלמנטים בסיסיים של שערורייה זו הינם:

  • ניסויים רבים שנערכו לאחר ניסוייו של קטלוול גילו שרק סוג עש אחד נח על גזעי עצים, וכל יתר הסוגים העדיפו לנוח מתחת לענפים קטנים ואופקיים. מאז שנת 1980 התברר שעש הפלפל אינו נוהג כלל לנוח על גזעי עצים. במשך 25 שנות עבודת-שטח, מדענים רבים כגון סיריל קלארק ורורי הוולט (Clarke , Howlett ), מייקל מאג'רוס (Majerus ), טוני לייברט (Liebert ), ופול ברייקפילד (Brakefield ), הסיקו ש"בניסוי של קטלוול, העש אולץ לפעול בצורה לא טיפוסית, לכן תוצאות הבדיקה אינן יכולות להיחשב כמדעיות".
  • מדענים שבחנו את מסקנותיו של קטלוול העלו תוצאה מעניינת אף יותר: למרות שניתן לצפות לכך שכמות העש הבהיר תהיה גדולה יותר באזורים פחות מזוהמים באנגליה, אוכלוסיית העש הכהה באותם מקומות הייתה גדולה פי ארבע מאוכלוסיית העש הבהיר. הממצא מעיד על כך שלא היה מתאם בין אוכלוסיית העש ובין גזעי העצים, כפי שנטען על-ידי קטלוול, וחזר ונטען כמעט בכל המקורות האבולוציוניסטים.
  • ככל שהמחקר העמיק, השערורייה שינתה ממד: "פרטי העש על גזעי העצים" שצולמו על-ידי קטלוול, היו למעשה פרטי עש מתים. קטלוול השתמש במדגם של פרטים מתים שהודבקו או ננעצו על גזעי העצים ולאחר מכן צולמו. לאמתו של דבר, אכן היה סיכוי קלוש בלבד ללכוד במצלמה תמונה אמיתית שכזו משום שפרטי העש לא נוהגים לנוח על גזעי העצים אלא מתחת לעלים. 14

עובדות אלו נחשפו על-ידי הקהילה המדעית רק בשלהי שנות ה-90. קריסת המיתוס של ההשחרה התעשייתית, שהיה אחד הנושאים המוערכים ביותר בקורסי ה"מבוא לאבולוציה" באוניברסיטאות במשך עשרות שנים, גרמה למפח-נפש גדול בקרב חסידי האבולוציה. אחד מהם, ג'רי קוין (Coyne ), העיר:

"תגובתי העצמית מזכירה לי את הזעזוע שנכח סביב התגלית שלי, בגיל שש, שהיה זה אבי, ולא סנטה, שהביא את המתנות בערב חג המולד." 15

לכן, "הדוגמה המפורסמת ביותר של ברירה טבעית" הושלכה לערימת-האשפה של ההיסטוריה כשערורייה מדעית שהייתה בלתי-נמנעת, משום שברירה טבעית איננה "מנגנון אבולוציה", בניגוד לטענת האבולוציוניסטים. אין היא מסוגלת להוסיף איבר חדש ליצור חי, ואף לא להסיר אחד, או לשנות יצור חי ממין אחד למין אחר.

מדוע לא יכול תהליך הברירה הטבעית להסביר מורכבות?

הברירה הטבעית אינה תורמת דבר לתיאורית האבולוציה משום שמנגנון זה לעולם אינו מסוגל להגדיל או לשפר את האינפורמציה הגנטית של המינים. הוא אף אינו מסוגל לשנות צורתו של מין אחד לאחר: כוכב-ים לדג, דג לצפרדע, צפרדע לתנין, או תנין לציפור. סטיבן ג'יי גולד, התומך הבולט ביותר של שיווי-המשקל המקוטע, מתייחס למבוי סתום זה של הברירה הטבעית במילים אלה:

"מהות הדארוויניזם שוכנת בביטוי יחיד: ברירה טבעית היא הכוח היוצר של שינוי התפתחותי. אף אחד אינו מכחיש שברירה תמלא תפקיד בסילוק הבלתי כשירים, אולם תיאוריות דארוויניסטיות מחייבות שהיא גם תיצור את הכשירים.." 16

הברירה הטבעית

ברירה טבעית משמשת כמנגנון של ניפוי יחידים חלשים בתוך המין. זהו כוח שמיועד לשמר את המינים הקיימים ולהגן עליהם מפני התנוונות. מעבר לזאת, אין לברירה הטבעית כל יכולת לשנות וליצור מין חדש ממין קיים.

שיטה מטעה אחרת שחסידי האבולוציה נוקטים בה בנושא של ברירה טבעית היא הניסיון להציג מנגנון זה כמכוון. מכל מקום, לברירה טבעית אין שום תודעה. אין היא בעלת רצון שיכול להחליט מה טוב ומה רע עבור יצורים חיים. כתוצאה מכך, ברירה טבעית אינה יכולה לשמש כהסבר למערכות ולאיברים ביולוגיים שהינם בעלי אפיון של "מורכבות שלא ניתן לשנותה". מערכות ואיברים אלו מורכבים ממספר רב של חלקים הפועלים יחד, והינם חסרי שימוש אפילו אם אחד מהם חסר או פגום. (לדוגמה, העין האנושית אינה מתפקדת אלא אם כן היא מתקיימת עם כל מרכיביה, ללא פגע). לכן, הרצון שמפגיש את כל החלקים האלו יחד חייב להיות מסוגל לחזות את העתיד ולהיות מכוון באופן ישיר ליתרון שצריך להירכש בשלב הסופי. מאחר שברירה טבעית היא חסרת תודעה או רצון, אין היא מסוגלת לעשות דבר כזה. עובדה זו, שהורסת את יסודות תיאורית האבולוציה, הדאיגה גם את דארווין, שכתב: "אם ניתן יהיה להוכיח שאין אפשרות שאיבר מורכב קיים כלשהו יכול היה להיווצר דרך השתנויות קטנות, רבות ורצופות, כי אז התיאוריה שלי תתמוטט לחלוטין." 17

דרך ברירה טבעית, רק הפרטים הפגומים, החלשים או הבלתי כשירים של המין נבררים ומנופים. מינים חדשים, אינפורמציה גנטית חדשה, או איברים חדשים, אינם יכולים להיווצר. דהיינו, דברים חיים אינם יכולים להתפתח באמצעות ברירה טבעית. דארווין קיבל מציאות זו באומרו: "ברירה טבעית אינה פועלת עד אשר קיים סיכוי משמעותי להופעת שינויים בעלי יתרון משמעותי".18 זוהי הסיבה לכך שהניאו-דארוויניזם היה צריך להעלות את המוטציות לדרגה הקרובה הבאה אחרי הברירה טבעית כ"גורם לשינויים מועילים". מכל מקום, כפי שנוכל לראות, מוטציות יכולות להיות רק "הגורם לשינויים מזיקים".

מוטציות

dna

מוטציות אינן מוסיפות כל אינפורמציה חדשה לדנ"א של היצור החי: כתוצאה ממוטציות, החלקיקים שמרכיבים את המידע הגנטי נעקרים ממקומם, נהרסים, או נישאים למקומות שונים. מוטציות אינן יכולות לגרום לדבר חי לרכוש איבר חדש או תכונה חדשה. הן רק גורמות לחריגות כמו רגל המזדקרת מהגב, או אוזן מהבטן.

מוטציות מוגדרות כשבירות או כהחלפות שמתרחשות במולקולת הדנ"א שמצויה בגרעין התאים של כל יצור חי ושמכילה את כל המידע גנטי שלו. שבירה או החלפה זו היא תוצאה של השפעות חיצוניות כגון קרינה או פעולה כימית. כל מוטציה היא "תאונה" שגורמת או נזק לנוקליאוטידים שמרכיבים את הדנ"א, או לשינוי במיקומם. רוב הזמן, המוטציות גורמות לנזק ולשינוי כה גדולים שהתא אינו מסוגל לתקנם.

מוטציה, שהאבולוציוניסטים מסתתרים מאחוריה לעתים קרובות, איננה מטה קסמים שמשנה יצורים חיים לצורה מתקדמת ומושלמת יותר. ההשפעה הישירה של מוטציות מזיקה, והשינויים שנגרמים על-ידי מוטציות יכולים לדמות רק לשינויים שנחוו אצל אנשים בהירושימה, נגסאקי, וצ'רנוביל: כלומר, מוות, נכות וחולי...

הסיבה לכך פשוטה מאוד: לדנ"א יש מבנה מורכב מאוד, והשפעות אקראיות עליו יכולות רק להזיק ליצור החי. ב.ג. רנגנטאן (B.G. Ranganathan ) ציין:

"ראשית, מוטציות טבעיות נדירות מאוד בטבע. שנית, רוב המוטציות מזיקות מאחר שהן אקראיות, ואינן מהוות שינויים מסודרים במבנה הגנים ; כל שינוי אקראי במערכת מסודרת בדרגה גבוהה ישפיע לרעה, ולא לטובה. לדוגמה, אם רעידת אדמה גורמת לטלטול מבנה מסודר מאוד כגון בניין, יתרחש שינוי אקראי בשלד הבניין, שינוי שקרוב לוודאי לא יהווה שיפור." 19

באופן לא מפתיע, לא נצפתה עד כה כל מוטציה מועילה. כל המוטציות התבררו כגורמות נזק. המדען האבולוציוניסטי, וורן וויבר (Weaver ) העיר לגבי הדו"ח שהוכן על-ידי ה"וועדה על השפעות גנטיות של מוטציות גרעיניות שעשויות להיות רדיואקטיביות", שהוקמה כדי לחקור את השלכות השימוש בנשק גרעיני במלחמת העולם השנייה:

"רבים ישתוממו לגבי גילוי-הדעת שמבחינה מעשית, כל הגנים הידועים שעברו מוטציה הינם מזיקים. מאחר שמוטציות הן חלק חיוני של תהליך האבולוציה, כיצד יכולה השפעה טובה –

התפתחות לצורת חיים גבוהה יותר – לנבוע ממוטציות שכולן מזיקות מבחינה מעשית?" 20

כל מאמץ שהושקע ב"יצירת מוטציה מועילה" הסתיים בכישלון. במשך עשרות שנים, ערכו חסידי האבולוציה ניסויים רבים במטרה ליצור מוטציות בזבובי פירות מאחר שחרקים אלו מתרבים בקצב מהיר מאוד ולכן אמורות המוטציות להתרחש במהירות. דור אחר דור של זבובים אלו עברו מוטציה יזומה, ועם זאת, שום מוטציה מועילה לא נצפתה מעולם. עקב כך, כתב גורדון טיילור (Taylor ), חוקר הגנטיקה האבולוציוניסט, את הדברים הבאים:

"עובדה מרשימה, על אף שאינה זוכה לאזכור רב, היא שלמרות שחוקרי גנטיקה יוצרים התרבות של זבובי-פירות במשך שישים שנה או יותר במעבדות ברחבי כל העולם זבובים שיוצרים דור חדש כל אחד עשר ימים הם מעולם לא חזו עדיין בהופעת מין חדש או אפילו אנזים חדש." 21

חוקר נוסף, מייקל פיטמן ( (Pitman , העיר לגבי כישלון הניסויים שנערכו על זבובי פירות:

"מורגן, גולדשמידט, מולר וחוקרי גנטיקה אחרים חשפו דורות של זבובי-פירות לתנאים קיצוניים של חום, קור, אור, חושך, וטיפול בכימיקלים ובקרינה. כל סוגי המוטציות שנוצרו היו מבחינה מעשית מזיקות ברמה קלה או רצינית. אבולוציה מעשה-אדם? לא ממש: רק מפלצות בודדות שנוצרו בידי חוקרי הגנטיקה יכלו לשרוד מחוץ לבקבוקים שבתוכם התרבו. בפועל, יצורים שנוצרו באמצעות מוטציה הינם מתים, עקרים, או נוטים לחזור לסוג הפראי הקודם." 22

מוטציות

כל המוטציות מזיקות

משמאל למעלה: זבוב פירות רגיל (זבוב החומץ)
מימין למעלה: זבוב פירות עם רגליים הבולטות מראשו

הדבר נכון גם לגבי בני אדם. כל המוטציות שנצפו בבני אדם היו בעלות תוצאות מזיקות. בנושא זה, חסידי האבולוציה מפזרים מסך עשן ומנסים לגייס אף את הדוגמאות של מוטציות מזיקות כ"הוכחה לאבולוציה". כל המוטציות שהתרחשו בבני אדם הובילו למומים גופניים ולחוליים כגון מונגולואידיות, תסמונת דאון, לבקנות, גמדות או סרטן. מוטציות אלו מוצגות בספרי הלימוד של אבולוציה כדוגמאות של "מנגנון האבולוציה בפעולה". מיותר לומר שתהליך שמותיר אנשים נכים או חולים אינו יכול להיות "מנגנון אבולוציה". אבולוציה אמורה ליצור צורות טובות או כשירות יותר להישרדות.

מוטציות

A disastrous effect of mutations on the human body. (right)The boy at left is a Chernobyl nuclear plant accident victim.

לסיכום, ישנן שלוש סיבות מדוע מוטציות אינן יכולות לשמש כראיות תומכות לטענות חסידי האבולוציה:

  1. ההשפעה הישירה של מוטציות היא השפעה מזיקה: מאחר שהן מתרחשות באופן אקראי, הן כמעט תמיד גורמות נזק ליצור החי שחווה אותן. ההיגיון מנחה אותנו שהתערבות בלתי מכוונת במבנה מורכב ומושלם לא תגרום שיפור במבנה זה, אלא רק תפגום בו. אכן, מעולם לא נצפתה "מוטציה מועילה".
  2. מוטציות אינן מוסיפות אינפורמציה חדשה לדנ"א של היצור החי: כתוצאה ממוטציות, החלקיקים שמרכיבים את המידע הגנטי נעקרים ממקומם, נהרסים, או נישאים למקומות שונים. מוטציות אינן יכולות לגרום לדבר חי לרכוש איבר חדש או תכונה חדשה. הן רק גורמות לחריגות כמו רגל המזדקרת מהגב, או אוזן מהבטן.
  3. על-מנת שמוטציה תועבר לדור הבא, היא צריכה להתרחש בתאי הרבייה של היצור החי: שינוי אקראי שמתרחש בתא או באיבר הגוף, אינו יכול להיות מועבר לדור הבא. לדוגמה, עין אנושית המשתנה עקב השפעות של קרינה או של גורמים אחרים, לא תועבר לדורות הבאים.

ליצורים חיים אין אפשרות להתפתח, מאחר שלא קיימים בטבע מנגנונים שיכולים לגרום להתפתחות. יתר על כן, מסקנה זו עולה בקנה אחד עם הראיה של תיעוד המאובנים, שאינה מוכיחה את קיומו של תהליך אבולוציה, אלא בדיוק את ההפך.

ביבליוגרפיה

13 Colin Patterson, "Cladistics", Interview with Brian Leek, Peter Franz, March 4, 1982, BBC.
14 Jonathan Wells, Icons of Evolution: Science or Myth? Why Much of What We Teach About Evolution is Wrong, Regnery Publishing, 2000, p. 141-151
15 Jerry Coyne, "Not Black and White", a review of Michael Majerus's Melanism: Evolution in Action, Nature, 396 (1988), p. 35-36
16 Stephen Jay Gould, "The Return of Hopeful Monsters", Natural History, Vol 86, July-August 1977, p. 28.
17 Charles Darwin, The Origin of Species: A Facsimile of the First Edition, Harvard University Press, 1964, p. 189.
18 Ibid, p. 177.
19 B. G. Ranganathan, Origins?, Pennsylvania: The Banner Of Truth Trust, 1988.
20 Warren Weaver, "Genetic Effects of Atomic Radiation", Science, Vol 123, June 29, 1956, p. 1159.
21 Gordon R. Taylor, The Great Evolution Mystery, New York: Harper & Row, 1983, p. 48.
22 Michael Pitman, Adam and Evolution, London: River Publishing, 1984, p. 70.

לַחֲלוֹק
logo
logo
logo
logo
logo
הורדות
  • המקור האידיאולוגי האמיתי של הטרור: דארוויניזם ומטריאליזם
  • הקדמה תיאורית האבולוציה- מדוע?
  • מבוא הפלא הגדול ביותר של זמננו: האמונה בתרמית האבולוציה
  • פרק ראשון להשתחרר מדעה קדומה
  • פרק שני סקירה היסטורית קצרה של התיאוריה
  • פרק שלישי מנגנונים דמיוניים של אבולוציה
  • פרק רביעי תיעוד המאובנים מפריך את האבולוציה
  • פרק חמישי האגדה על המעבר ממים ליבשה
  • פרק שישי מוצא הציפורים והיונקים
  • פרק שביעי פירושים מטעים של מאובנים
  • פרק שמיני הונאות האבולוציה
  • פרק תשיעי התרחיש של האבולוציה האנושית
  • פרק עשירי המבוי הסתום של האבולוציה בנושא המולקולארי
  • פרק אחד עשר תרמודינאמיקה מפריכה את האבולוציה
  • פרק שנים עשר תכנון וצירוף-מקרים
  • פרק שלושה עשר טיעונים אבולוציוניסטים והעובדות המדעיות
  • פרק ארבעה עשר תיאורית האבולוציה: המחויבות המטריאליסטית
  • פרק חמישה עשר אמצעי התקשורת: קרקע פורייה לאבולוציה
  • פרק שישה עשר מסקנה: אבולוציה היא תרמית
  • פרק שבעה עשר עובדת הבריאה
  • פרק שמונה עשר הסוד שמעבר לחומר
  • פרק תשעה עשר יחסות הזמן ומציאות הגורל
  • פרק עשרים ועידות "הקרן למחקר מדעי" (SRF): פעילויות של עדכון הציבור בנוגע לאבולוציה