פרק שמיני
הונאות האבולוציה

עד כה לא נמצאה ראיה מוחשית של מאובנים כדי לתמוך בדמות "איש-הקוף", שמוצגת ללא הרף על-ידי אמצעי התקשורת ועל-ידי חוגים של חוקרים אקדמיים תומכי תיאורית האבולוציה. מצוידים במכחולים, מייצרים האבולוציוניסטים יצורים דמיוניים, חרף העובדה שציורים אלו, שאינם תואמים לשום מאובן, גורמים להם לבעיה חמורה. אחת השיטות המעניינות שננקטות על-ידם כדי להתגבר על בעיה זו היא "לייצר" את המאובנים שלא עולה בידיהם למצאם. "איש פילטדאון" (Piltdown Man ), אולי השערורייה הגדולה ביותר בהיסטוריה של המדע, הינו דוגמה טיפוסית לשיטה זו.

איש פילטדאון: לסת של אורנג-אוטנג וגולגולת של אדם!

	The Story of a Hoax
1	המאובנים מתגלים על-ידי צירלם דאוםון וניתנים לסר ארתור טמית׳ וודוורד .(Woodward)
2	משוחזרים חלקים כדי ליצור את הגולגולת 1: חלקים מגולגולת אנושית 2: לגת של אורנג - אוטנג
3	על בסים הגולגולת המשוחזרת יוצרים תרשימים ופסלים שונים, וכותבים פרשנויות ומאמרים רבים. הגולגולת המקורית מוצגת במוזיאון הבריטי.
4	40 שנה לאחר גילויו, קבוצת חוקרים מוכיחה כי מאובן איש פילטדאון הינו זיוף טהור.

בשנת 1912, הודיע דוקטור ופליאונטולוג-אנתרופולוג חובב בשם צ'ארלס דאוסון (Dawson ), כי מצא עצם לסת ושריד גולגולת בבור חפירה בפילטדאון, אנגליה. למרות שעצם הלסת הייתה דמוית עצם לסת של קוף, השיניים והגולגולת דמו לאלו של אדם. דגימות טיפוסיות אלו כונו "איש פילטדאון" וגילן הוערך ב-500,000 שנה. הן הוצגו במספר מוזיאונים כהוכחה המוחלטת לאבולוציה האנושית. במשך למעלה מ- 40 שנה, נכתבו מאמרים מדעיים רבים על "איש פילטדאון", פירושים וציורים רבים נוצרו, והמאובן הוצג כראייה חשובה לאבולוציה אנושית. לא פחות מ- 500 עבודות דוקטורט נכתבו על הנושא. 64 הנרי פיירפילד אוסבורן (Osborn ), פליאונטולוג-אנתרופולוג אמריקני מוביל, אמר במהלך ביקורו במוזיאון הבריטי בשנת 1921, "אנחנו צריכים לקבל תזכורות חוזרות ונשנות לכך שהטבע מלא בפרדוקסים", והצהיר שפילטדאון הינו "תגלית בעלת חשיבות עליונה לפרהיסטוריה של האדם".. 65

בשנת 1949, ניסה קנת' אוקליי (Oakley ) ממחלקת הפליאונטולוגיה של המוזיאון הבריטי, להשתמש ב"בדיקת פלואור", בדיקה חדשה ששימשה לקבוע תיארוך של מאובנים. בניסיון שנערך על מאובן איש הפילטדאון התגלו תוצאות מדהימות. התברר שעצם הלסת של איש פילטדאון לא הכילה כל פלואור, שנוהג להצטבר בעצמות המונחות בקרקע זמן רב. הדבר העיד על כך שהעצם הייתה קבורה במשך שנים ספורות בלבד. הגולגולת, שהכילה רק כמות מועטה של פלואור, הוכיחה שהיא בת כמה אלפי שנים לכל היותר.

הבדיקה היסודית קבעה ששיני עצם הלסת, שמשתייכות לאורנג-אוטנג, נשחקו באופן מלאכותי, ושהכלים ה"פרימיטיביים" שנתגלו עם המאובנים, היו פשוט חיקויים שהושחזו בעזרת מכשירי ריתוך.. 66 זיוף זה הוצג בפני הציבור בשנת 1953 בליווי ניתוח מפורט שהושלם על-ידי ג'וזף ווינר (Weiner ). גולגולת האדם הינה בת 500 שנה, ועצם הלסת משתייכת לקוף ששבק חיים לאחרונה! השיניים סודרו במיוחד בדרך מסוימת וחוברו ללסת, ומשטחי השיניים החותכות הושחזו באופן שתדמינה לשיני אדם. לאחר מכן, צופו כל החלקים בביכרומט äאשלגן על מנת לשוות להם מראה עתיק. גוונים אלו החלו להיעלם כשהחלקים הושרו בחומצה. סר וילפרד לה-גרוס קלארק (Clark ) שהיה חבר בצוות אשר חשף את התרמית, לא הצליח להסתיר את תדהמתו ואמר: "הראיות לשחיקה מלאכותית מזדקרות לעין מיד. הן באמת כה בולטות עד שמתבקשת השאלה – כיצד קרה שהן חמקו מן העין קודם?" 67 לאור כל זאת, סולק "איש פילטדאון" בחופזה מהמוזיאון הבריטי בו הוצג במשך למעלה מ- 40 שנה.

איש נברסקה: שן חזיר

בשנת 1922, הכריז הנרי פיירפילד אוסבורן, Osborn) ) מנהלו של המוזיאון האמריקני להיסטוריה של הטבע, על כך שמצא במערב נברסקה מאובן שן טוחנת, המשתייכת לתקופה הפליאוקנית.

התמונה מעל צוירה תוך הסתמכות על שן בודדת בלבד והתפרסמה בירחון Illustrated London News ב-24 ביולי, 1922. למרות זאת, חסידי האבולוציה התאכזבו מרות כשהתגלה כי שן זו אינה שייכת לא ליצור דמוי קוף וגפ לא לאדם, כי אפ למין נכחד של חזיר.

שן זו נשאה, לכאורה, מאפיינים הן של אדם והן של קוף. ויכוח מדעי נרחב התעורר סביב המאובן, שקיבל את הכינוי "איש נברסקה" (Nebraska man ). היו שפירשו שן זו כמשתייכת ל"פיתקנתרופוס ארקטוס" (Pithecanthropus erectus ), דהיינו, דמוי האדם זקוף, בעוד שאחרים טענו שהיא קרובה יותר לבני-אדם. איש נברסקה קיבל באופן מיידי גם "שם מדעי", Hesperopithecus haroldcookii .

אוסבורן זכה לתמיכתם של מוסדות מוכרים רבים. על בסיס שן בודדת זו, שורטטו שחזורים של ראשו וגופו של איש נברסקה, ויתרה מזאת. איש נברסקה אף צויר יחד עם אשתו וילדיו, כמשפחה שלמה בסביבה טבעית.

כל התרחישים הללו פותחו משן אחת בלבד. חוגי מדענים התומכים בתיאורית האבולוציה האמינו בלב שלם ב"איש רפאים" זה, כך שכאשר חוקר בשם וויליאם בריאן (Bryan ) חלק על מסקנות משוחדות אלו המסתמכות על שן בודדת, הוא ספג ביקורת חריפה.

בשנת 1927, נתגלו חלקים נוספים של השלד. לפיהם התברר שהשן לא השתייכה לאדם וגם לא לקוף. התברר שהשן התאימה למין נכחד של חזיר בר אמריקני המכונה "Prosthennops" . וויליאם גרגורי (Gregory ) כינה את מאמרו שפורסם ב"מדע" שבו הוא מכריז על האמת, כ Hesperopithecus" ": נראה שהוא אינו קוף ואף לא אדם". 68 לאחר מכן, הוסרו בחיפזון כל הרישומים של "איש נברסקה" (Hesperopithecus haroldcookii ) ו"משפחתו" מהספרות בנושא האבולוציה.

אוטו בנגה: "הננס בגן החיות"

"אוטה בנגה" (Ota Benga) : האפריקני שבכלוב

לאחר שקידם בספרו "מוצא האדם" את הטענה שהאדם מתפתח מיצורים חיים דמויי קוף, החל דארווין לחפש מאובנים לצורך תמיכה בטענתו. חלק מחסידי תיאורית האבולוציה האמינו שיצורים שהם "אדם למחצה קוף למחצה" צריכים להימצא לא רק בתיעוד המאובנים, אלא גם בחיים, באזורים שונים בעולם. בתחילת המאה ה-20, הובילו מרדפים אלו אחר "חוליות מעבר חיות" לאירועים אומללים, כשאחד האכזריים שבהם הינו הסיפור של ננס בשם אוטה בנגה.

בשנת 1904 נשבה אוטה בנגה בקונגו על-ידי חוקר אבולוציוניסט. היו לו אישה ושני ילדים ופירוש שמו, בשפתו היה "חבר". כבול וכלוא בכלוב כמו חיה, הוא הובל לארצות-הברית והוצג על ידי מדענים אבולוציוניסטים כ"חולית המעבר הקרובה ביותר לאדם" ב"תערוכה העולמית של סנט לואיס", לצד מיני קופים. שנתיים מאוחר יותר, הועבר בנגה ל"גן החיות ברונקס" בניו-יורק שם הוצג תחת הסיווג של "אבות קדמוניים של האדם" לצד כמה שימפנזות, גורילה בשם דינה, ואורנג-אוטנג שכונה דוהנג. דר' וויליאם ט. הורנאדיי (Hornaday ), המנהל האבולוציוניסטי של גן החיות, נשא נאומים ארוכים, בהם התגאה בעובדה שבגן החיות שלו נמצאת "צורת מעבר" בלתי רגילה זו, ונהג באוטה בנגה הכלוא כאילו היה אחד מבעלי-החיים הרגילים. אוטה בנגה לא היה מסוגל לשאת את היחס שאליו נחשף, ולבסוף שם קץ לחייו. 69

איש פילטדאון, איש נברסקה, אוטה בנגה...שערוריות אלו מדגימות שמדענים חסידי תיאורית האבולוציה אינם מהססים לנקוט בכל שיטה בלתי מדעית כדי להוכיח את התיאוריה שלהם. אם נשמור נקודה זו בתודעתנו, הרי שכאשר נבחן את הראיה האחרת כביכול של מיתוס "האבולוציה האנושית", נמצא את עצמנו ניצבים מול סיטואציה דומה. גם הסיפור הזה בדוי וגם כאן קיים קהל רב של מתנדבים המוכנים לנסות כל דבר כדי לאמתו.

ביבליוגרפיה

64 Malcolm Muggeridge, The End of Christendom, Grand Rapids, Eerdmans, 1980, p. 59.
65 Stephen Jay Gould, "Smith Woodward's Folly", New Scientist, February 5, 1979, p. 44.
66 Kenneth Oakley, William Le Gros Clark & J. S, "Piltdown", Meydan Larousse, Vol 10, p. 133.
67 Stephen Jay Gould, "Smith Woodward's Folly", New Scientist, April 5, 1979, p. 44.
68 W. K. Gregory, "Hesperopithecus Apparently Not An Ape Nor A Man", Science, Vol 66, December 1927, p. 579.
69 Philips Verner Bradford, Harvey Blume, Ota Benga: The Pygmy in The Zoo, New York: Delta Books, 1992.